חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה וטבע
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס
מוזיאון הטבע
חוקרים.ות את החדשות

מחקר

13.07.2022
גבר, אין לך תיאבון? צא לשמש

מחקר גילה כי גברים שנמצאים בשמש אוכלים יותר

  • רפואה ומדעי החיים

יצאתם לבילוי בשמש והבנים שבחבורה חיסלו את הצידה שהבאתם? מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מגלה שהחשיפה לשמש מעוררת תאבון אצל גברים, אך לא אצל נשים.

 

העור מעורר תיאבון

המחקר פורץ הדרך נערך בהובלת פרופ' כרמית לוי והדוקטורנט שיוונג פריק מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם וביוכימיה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, ובשיתוף שורה ארוכה של חוקרים מהארץ ומהעולם, בהם חוקרים מהמרכזים הרפואיים איכילוב, אסותא, מאיר ותל השומר, וכן ד"ר יפתח גפנר וד"ר ליאור ביקובסקי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ופרופ' אהרון וולר מאוניברסיטת בר אילן. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Metabolism.

 

המחקר נערך באמצעות נתונים אפידמיולוגיים שנאספו לאורך שנה שלמה על הרגלי האכילה של כ-3,000 ישראליות וישראלים, באמצעות דיווח עצמי של סטודנטיות וסטודנטים שיצאו לשמש, ובאמצעות מחקר גנטי מקביל בחיות מודל. תוצאות המחקר מזהות את העור כגורם מווסת ראשון במעלה של אנרגיה ותיאבון פשוט (מטבוליזם) הן בקרב חיות המודל והן בקרב בני אדם.

 

לתשומת לב הנשים: האסטרוגן מונע את תחושת הרעב

המחקר שנערך על חיות המודל מפענח את ההבדלים בהפעלת המנגנון המטבולי שבין זכרים לנקבות. לטענת החוקרים, הן בקרב חיות מודל זכריות והן בקרב זכרים אנושיים, החשיפה לשמש מפעילה חלבון בשם p53 שמטרתו לתקן נזקי דנ"א לעור שנגמרים בשל החשיפה. הפעלת ה-p53 מאותתת לגוף להפריש הורמון בשם גרלין – שמעודד תיאבון. מנגד, בקרב נקבות, הורמון האסטרוגן בולם את האינטראקציה בין ה-p53 לגרלין, ולכן הן לא חשות צורך לאכול אחרי החשיפה לשמש.

 

החוקרים מסבירים כי בין המינים קיימים הבדלים מטבוליים דרמטיים, שמשפיעים על בריאותם ועל התנהגותם, אך עד היום לא היה ברור אם זכרים ונקבות מגיבים אחרת גם לטריגרים סביבתיים, כמו חשיפה לקרינה על-סגולה (UV) מהשמש.

 

"בדקנו את ההבדלים בין נשים לגברים אחרי החשיפה לשמש ומצאנו כי גברים אוכלים יותר מאשר נשים, כיוון שהתיאבון שלהם עולה. זאת הפעם הראשונה שמפענחים את הקשר המולקולרי בין חשיפה ל-UV לתיאבון, וכמובן הפעם הראשונה שנערך מחקר רפואי מבוסס מין בנושא חשיפה ל-UV. מחקרים רפואיים מבוססי מין מורכבים בהרבה, ומצריכים פי שניים יותר נבדקים כדי למצוא את ההבדלים במובהקות סטטיסטית", מסבירה פרופ' לוי.

 

"אנו, בני האדם, השלנו את הפרווה שלנו, מה שאומר שהעור שלנו, שנחשב לרקמה הכי גדולה בגוף, חשוף לקבלת אותות מהסביבה. החלבון p53 בעור, שנועד להתמודד עם הנזקים הגנטיים של החשיפה לשמש, לא רק מתקן את הנזקים, אלא גם מאותת לנו שנגמר החורף ושיצאנו לשמש, אולי אפילו על מנת להתכונן לעונת הרבייה (אבל זה נושא למחקר אחר). התוצאות מהוות בסיס מעודד למחקרי המשך, הן לגבי מטבוליזם בקרב בני אדם והן למציאת שיטות טיפול מבוססות UV למחלות והפרעות של תיאבון וחילוף חומרים", היא מסכמת.

 

פרופ' כרמית לוי

מחקר

12.07.2022
בזמן שישנת

האם נוכל לגלות אם אדם שנחשב למחוסר הכרה קולט ומבין את הנאמר סביבו?

  • מוח
  • הנדסה וטכנולוגיה
  • רפואה ומדעי החיים

תגלית חדשה של אוניברסיטת תל אביב עשויה לסייע לפתור את התעלומה המדעית: כיצד הופך המוח הער את הקלט החושי לחוויה מודעת. החוקרות והחוקרים הסתמכו על נתונים שהתקבלו מאלקטרודות שהושתלו במעמקי המוח האנושי לצרכים רפואיים, כדי לבחון הבדלים בתגובת קליפת המוח לצלילים שונים שמושמעים לנבדק במצבי ערות לעומת שינה. הם הופתעו לגלות שהתגובה המוחית לצלילים עוצמתית גם במהלך השינה בכל המדדים, מלבד אחד: רמת גלי האלפא-בטא הקשורה למידת תשומת הלב, הקשב, והציפיות לגבי צלילים הנקלטים. המשמעות: במצב שינה המוח שומע את הצליל אך לא מצליח להתמקד בו ולזהות אותו, ועל כן תפיסה מודעת של הצליל אינה קיימת במצב של שינה. לדברי צוות המחקר, מדובר לראשונה במדד כמותי ששונה באופן דרמטי בין אדם ער שמודע לצלילים לבין תגובת שמע במצבי שינה, שמתאפיינים בחוסר הכרה וניתוק מהסביבה, שיוכל לשמש כבסיס לפיתוח שיטות יעילות ונגישות למדידת רמת ההכרה של אנשים השרויים לכאורה במצבים שונים של חוסר הכרה.

 

לצלול (פיזית) למעמקי המוח האנושי

המחקר נערך בהובלת ד"ר חנה חייט ובסיוע של ד"ר עמית מרמלשטיין מהמעבדה של פרופ' יובל ניר מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, בית הספר סגול למדעי המוח, והמחלקה להנדסה ביו-רפואית, וכן בהובלת פרופ' יצחק פריד מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת UCLA בארה"ב. עוד השתתפו במחקר: ד"ר אהרון קרום וד"ר יניב סלע מקבוצת המחקר של פרופ' ניר וכן ד"ר עידו שטראוס וד"ר פיראס פאהום מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Neuroscience.

 

פרופ' ניר מסביר כי ייחודו של המחקר הוא בכך שהוא מסתמך על נתונים מאלקטרודות שהושתלו במעמקי המוח האנושי ומנטרות את פעילות המוח ברזולוציה גבוהה, כולל ברמת הנוירון (תא עצב) הבודד. לדבריו, מסיבות מובנות, לא ניתן להשתיל אלקטרודות במוחם של בני אדם לצורכי המדע, אך במחקר זה, החוקרים נעזרו במצב רפואי מיוחד שבו הושתלו אלקטרודות במוחם של חולי אפילפסיה, כדי לנטר את הפעילות המוחית באזורים השונים לקראת ניתוח שנועד לסייע להם. החולים התנדבו לבחון את תגובת המוח לגירויי שמע במצבי ערות לעומת שינה.

 

במסגרת המחקר, הוצבו ליד מיטות החולים רמקולים המשמיעים צלילים שונים. החוקרים השוו את הנתונים שהתקבלו מהאלקטרודות בנוגע לפעילות תאי העצב ולגלים חשמליים מקומיים באזורים שונים של המוח, בזמן ערות ובשלבים שונים של שינה. בסך הכול נאספו נתונים מכ-700 נוירונים, כ-50 נוירונים מכל נבדק, לאורך תקופה של 8 שנים.

 

ד"ר חנה חייט

 

הכל טמון בעוצמת גלי האלפא-בטא

"לאחר שצלילים נקלטים באוזן, האות נמסר מתחנה לתחנה בתוך המוח. עד לאחרונה רווחה הסברה שבמצבי שינה, האותות הללו דועכים במהירות כשהם מגיעים לקליפת המוח. במחקר שלנו גילינו להפתעתנו שגם במהלך השינה תגובת המוח חזקה ועשירה מהצפוי, ומתפשטת לאזורים רבים בקליפת המוח ומציתה תגובה דומה בעוצמתה לזו שנמדדה במצב של ערות. אולם בתכונה ספציפית אחת גילינו פער דרמטי בית הפעילות המוחית במצבי ערות ושינה - רמת הפעילות של גלי אלפא-ביתא", מסביר ד"ר חייט.

 

החוקרים מסבירים שגלי אלפא-ביתא (בין 10 ל-30 הרץ), קשורים לתהליכים של קשב וציפייה, שנשלטים על ידי  משוב (פידבק), מאזורים גבוהים של המוח. למעשה, במקביל להעברת המידע "מלמטה למעלה"  מקולטני החושים לאזורי עיבוד גבוהים, מתרחשת גם תנועה הפוכה: האזורים הגבוהים, שמסתמכים על ידע מוקדם שנצבר במוח, פועלים כמעין יד מכוונת ואקטיבית ושולחים מידע "מלמעלה למטה", כדי להדריך את אזורי החושים במה להתרכז, ממה להתעלם, וכדומה. כך לדוגמה, כשצליל מסוים נקלט באוזן, אותם אזורים גבוהים מזהים אם הצליל מוכר או חדש, אם הוא ראוי לתשומת לב או שאולי אין צורך להתייחס אליו. פעילות מוחית זו משתקפת כדיכוי של גלי אלפא-בטא, ואכן, מחקרים קודמים זיהו רמה גבוהה של גלים אלה במצבים של מנוחה והרדמה. על פי המחקר הנוכחי, עוצמת גלי האלפא-בטא היא למעשה ההבדל העיקרי בין מצבי ערות לשינה בכל הנוגע לתגובת המוח לגירויי שמע.

 

"ניתן יהיה לבחון את מידת המודעות לסביבה של אדם דמנטי או של אדם במצב סיעודי שאינו מסוגל לתקשר עם סביבתו"

 

"לממצאים שלנו יש משמעות נרחבת, מעבר לגבולות הניסוי עצמו. ראשית, הם מספקים מפתח חשוב לשאלה העתיקה והמסקרנת מכל: מהו סוד התודעה? מהי הפעילות המוחית הייחודית שמאפשרת לנו להיות מודעים למתרחש סביבנו, ונעלמת כשאנו ישנים? גילינו קצה חוט חדש, ובמחקרים עתידיים נעמיק במנגנונים האחראים להבדל זה", אומר פרופ' ניר ומסכם "בנוסף, מכיוון שזיהינו מאפיין מוחי ספציפי שמבדיל בין מצבי הכרה וחוסר הכרה, יש בידינו לראשונה מדד כמותי שמאפשר להעריך את רמת המודעות  של הנבדק בתגובה לצלילים".

"על ידי שכלול מדידת רמת גלי האלפא-בטא במוח, תוך שימוש באמצעי ניטור נגישים שאינם פולשניים (כמו EEG), אנו מקווים שניתן יהיה, לדוגמא, לוודא במהלך ניתוח שהמטופל שרוי בהרדמה עמוקה ואינו חש דבר. באופן דומה, ניתן יהיה לבחון את מידת המודעות לסביבה של אדם דמנטי או של אדם במצב סיעודי שאינו מסוגל לתקשר עם סביבתו. במקרים כאלה, רמה נמוכה של גלי אלפא-בטא כתגובה לצלילים אף עשויה להעיד שאדם שנחשב למחוסר הכרה בעצם קולט ומבין את הנאמר סביבו. אנחנו מקווים שהממצאים שלנו ישמשו בסיס לפיתוח שיטות יעילות ונגישות למדידת רמת ההכרה של אנשים השרויים לכאורה במצבים שונים של חוסר הכרה."

 

פרופ' יובל ניר וד"ר עמית מרמלשטיין

מחקר

07.07.2022
יוצאים לגיבושון

חוקרים התחקו לראשונה אחר תהליך ייחודי בגידול גבישים זעירים, שיכול לשפר את חיינו

  • מדעים מדויקים

מה משותף לתרופה שפועלת היטב על גופנו, לשיפור איכות מסך המחשב או הסמארטפון שלנו ואפילו לשימוש בתכונות ייחודיות של בעלי חיים לצורך שדרוג הננו-טכנולוגיה הקיימת? התשובה: הבנת תהליכי ההתגבשות של מבנים גבישיים. הננו-גבישים הם תצורה מיקרוסקופית של חלקיקים (מתכות, מלחים, יסודות אקזוטיים או חומרים אורגניים), שנוטים להתארגן במבנים גאומטריים סדורים כגון קוביות, מוטות, כדורים ועוד. מחקר חדש בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיח לראשונה כי קיים אפקט איזוטופי בהיווצרות ננו-גבישים שמשמעותו שינוי במסה של האטומים בתגובה כימית בלי לשנות את אופיים הכימי. החוקרים הצליחו לצפות בתופעה בננו-גבישים שמכילים זרחן ויסודות ממשפחת הלנתנידים, וטוענים כי ממצא זה יכול להוות בסיס למחקר למערכות גבישים נוספות.

 

הסוד להבנת היווצרות החיים

את המחקר הובילו פרופ' גיל מרקוביץ' והדוקטורנטית גל שורץ מבית הספר לכימיה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר. קבוצתו של פרופ' מרקוביץ' חוקרת תופעות פיזיקליות וכימיות ייחודיות בסקאלה הננומטרית, הן כמדע בסיסי והן כצעד בדרך לשדרוג התקנים טכנולוגיים שונים. כמו כן, לקחו חלק במחקר פרופ' אמיר גולדבורט וד"ר אורי חננאל מאוניברסיטת תל אביב, וד"ר ליאת אברהם מהמחלקה לתשתיות מחקר כימי במכון ויצמן למדע. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Journal of American Chemical Society (JACS).

 

"בעולם הגבישים יש המון צורות סימטריה שונות שלפיהן האטומים מסתדרים בגביש. בקוורץ למשל, שהוא המרכיב העיקרי בחול ומכיל אטומים של סיליקון וחמצן, יש לאטומים סידור סלילי. סליל כזה יכול להסתובב עם או נגד כיוון השעון, ואלו בעצם שתי סימטריות הפוכות שמהוות תמונת מראה אחת של השנייה. לכן, בחול שאנחנו מכירים יש שתי אוכלוסיות של גבישוני קוורץ: 50% עם אטומים מסודרים בסלילים ימניים ו-50% עם סלילים שמאליים (עם/נגד כיוון השעון). היחס 50:50 הוא בגלל שבדרך כלל אין העדפה לכיוון מסוים. אנחנו חוקרים יצירה של גבישים אחרים עם אותו סוג סימטריה ומשפיעים על היחס בין ימניים ושמאליים. כלומר, גורמים לסוג של שבירת הסימטריה בהיווצרות שלהם בכל מיני אופנים", מסביר פרופ' מרקוביץ'.

 

"לשאלות מדעיות בסיסיות כאלו של שבירת סימטריה בתהליכים כימיים (כולל גיבוש), יש קשר גם להבנת היווצרות החיים על כדור הארץ. מולקולות החיים השונות, למשל DNA, חלבונים סוכרים ועוד, גם הן מלוות בשבירת סימטריה. לכן העניין הכללי של עולם המחקר בנושא יצירת גבישים משפיע על תחומים רבים בחיינו, החל מייצור חומרי תרופות, מכיוון שהצורה שבה הגוף שלנו מקבל את חומרי התרופה חשוב מאוד להתנהגות שלה עם הכניסה לגוף. לכן, חלק ניכר מהעבודה בתעשיית התרופות עוסק בפורמולציה, הדאגה לצורה שבה הן יוכנסו לגוף, וזה נעשה למשל באמצעות גיבוש המולקולות לגבישים קטנים בעלי גודל ומבנה גבישי מסוימים", הוא מרחיב.

 

"ישנו גם נושא הביו-מינרליזציה: בעלי חיים רבים מייצרים בתוך גופם מבנים גבישיים מורכבים כמו שלד, שריון וכדומה. הבנת תהליכי ההתגבשות שלהם יכולים לתרום הרבה להבנה הביולוגית של בעלי החיים וגם איך להעתיק מהטבע יכולות יצירת חומרים עם תכונות מיוחדות, כדוגמת חוזק, גמישות ועוד" פרופ' מרקוביץ' מספק דוגמה נוספת.

 

ננו-גבישים מהמחקר כפי שצולמו בעדשת המיקרוסקופ האלקטרוני במעבדתו של פרופ' מרקוביץ'

 

בדרך להתגבשות בודקים את השפעת הממס הכימי

במחקרם החדש ניסו פרופ' מרקוביץ' ותלמידתו להתחקות אחר ההשפעה של סוג הממס שבו מתפתחים הננו-גבישים, על קצב הגידול שלהם, ולשם כך השוו בין מים רגילים לבין מים כבדים, שבהם המימן מוחלף באיזוטופ בשם דאוטריום.

 

"כאשר מכניסים את מרכיבי הגביש הנחקר לתוך סביבה מימית חומצית, הם מתגבשים לננו-מוטות. בניסוי עקבנו אחר הופעת פליטת אור מהננו-גבישים לאחר הקרנתם באור אולטרה-סגול, תופעה שמתרחשת רק כאשר הגבישים מתחילים להיווצר. החידוש שהראינו הוא כי סוג הממס אכן משפיע על תהליך הגידול של הגבישים. השווינו בין ממס מסוג מים כבדים לבין מים רגילים, והבחנו כי במים כבדים תהליך ההתגבשות אורך זמן ארוך בהרבה לעומת מים רגילים. השלב הבא היה לפענח את המנגנון הקינטי שעומד בבסיס האפקט האיזוטופי הזה", מסביר פרופ' מרקוביץ'.

 

תופעות מסוג זה, מסבירים החוקרים, מסייעות להבין טוב יותר את התהליכים הראשוניים אשר גורמים להיווצרות הגבישים בתמיסה. במחקרם זה, כמו גם במחקרים רבים בתחום הננו, עשו החוקרים שימוש בטכניקות ספקטרוסקופיות מתקדמות לצורך הבנה מעמיקה של התופעה.

 

"בניסיון להמשיך ולפענח את מנגנון הגידול של הגבישים, השתמשנו במדידות תהודה מגנטית גרעינית (השיטה שעומדת בבסיס ה-MRI), של אטומי הזרחן, וזאת על מנת לעקוב אחר השלב המקדים להיווצרות גרעיני הגיבוש. לקחנו דגימות משלבים שונים של הגידול ועצרנו את התגובה. כך מצאנו כי בטרם היווצרות גרעיני הגבישים הראשוניים, נוצרים צברים לא מסודרים של אבני הבניין של הגביש, ובהגיעם לגודל קריטי מסוים הם הופכים בבת אחת לגרעין הראשוני אשר ממנו ימשיך הגביש לגדול. מרתק לראות כי הבדל קטן ברכיב טריוויאלי לכאורה, הממס הכימי, משפיע בצורה כל כך דרמטית על הדינמיקה הכימית שעוברים החלקיקים בדרך להתגבשות", אומרת הדוקטורנטית גל שורץ.

 

כיום, מרבית המכשירים האלקטרונים המוכרים לנו עושים שימוש בננוטכנולוגיה, החל ממסכי טלוויזיה, דרך סמארטפונים ועד למעבדים במחשב. לדברי החוקרים, היכולת להתקדם הלאה בכל הקשור למזעור הרכיבים האלקטרוניים, לשיפור ההולכה שלהם וכנגזר מכך לשדרוג חוויית המשתמש - מבוססת על הבנה כימית ועל מדע בסיסי מסוג זה. לדברי החוקרים, התוצאה המיידית של מחקר זה ודומים לו היא הבנה טובה יותר של תהליכי גיבוש, במעבדה ובטבע, ובאופן עקיף תיתכן גם השפעה על חומרים טכנולוגיים, שגם הם במקרים רבים מורכבים מגבישים.

 

"זוהי תגלית חשובה לעולם הכימיה ומדע החומרים. למדנו עוד שיעור בהבנת תהליכי ההיווצרות של גבישים, נושא אשר נחקר לאורך עשרות ומאות בשנים, ואני מקווה כי המחקר שלנו ישפוך אור על תחומים שונים, מגאולוגיה ומינרלוגיה ועד ננוטכנולוגיה והנדסת חומרה", מסכם פרופ' מרקוביץ'.

 

פרופ' גיל מרקוביץ'

מחקר

07.07.2022
החיסון הרביעי נגד הקורונה מפחית ב-72% את הסיכון לתמותה של קשישים

כך קובע מחקר של אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון ומשרד הבריאות, שכלל 40,000 דיירים בתוכנית "מגן אבות ואימהות"

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של האוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון נגב בשיתוף משרד הבריאות קובע: החיסון הרביעי נגד נגיף הקורונה יעיל בהגנה על אוכלוסיית הקשישים בבתי אבות מפני זן האומיקרון. המחקר פורץ הדרך כלל כ-40,000 ישראלים מבוגרים שמתגוררים במוסדות שנמצאים בפיקוח "מגן אבות ואימהות" של משרד הבריאות. לפי תוצאות המחקר, קשישים בסיכון שחוסנו במנה הרביעית של פייזר נמצאים בסיכון מופחת של 34% להידבק בזן האומיקרון, בסיכון מופחת של 64% עד 67% להזדקק לאשפוז עקב קורונה ובסיכון מופחת של 72% למות מהמחלה.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' ח'יתאם מוחסן ופרופ' דני כהן מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, פרופ' רון דגן מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' נמרוד מימון יו"ר החטיבה הפנימית בבית החולים סורוקה, ועד לאחרונה ראש תוכנית "מגן אבות ואימהות" של משרד הבריאות, וכן אנשי צוות התוכנית עמי מזרחי, עומרי בודנהיימר, בוריס בלינסטקי, בשיתוף עם לאה גאון וצפרירה הילל-דיאמנט מהאגף לגריאטריה במשרד הבריאות. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי JAMA Internal Medicine.

 

אוכלוסייה פגיעה במיוחד

"המחקר שלנו השווה בין 24,088 דיירים של מוסדות 'מגן אבות ואימהות' שקיבלו את מנת החיסון הרביעית של חברת פייזר – כלומר את הבוסטר השני, לעומת 19,687 דיירים שחוסנו בשלוש המנות הראשונות ארבעה חודשים או יותר לפני תחילת המעקב, אך בחרו שלא לקבל את הבוסטר השני", מסבירה פרופ' ח'יתאם מוחסן. "מדובר בדיירי מוסדות גריאטריים, בתי אבות ודיור מוגן שנכללים במערך 'מגן אבות ואימהות' של משרד הבריאות, בסך הכול כ-1,000 מוסדות ברחבי הארץ. זאת אוכלוסייה פגיעה במיוחד להדבקה, לתחלואה ולתמותה מנגיף הקורונה, הן בשל אופי ותנאי המחיה במוסדות, הן בשל העובדה שדיירים רבים זקוקים לעזרה בביצוע פעולות יום-יומיות והן בשל מחלות הרקע של רבים מהדיירים".

 

כשגל האומיקרון התפשט בישראל, בין ינואר למארס השנה, עוד לא היה חיסון רשום וזמין לזן זה, שעבר מוטציות משמעותיות בחלבון ה"ספייק" שמאפשר לנגיף להיצמד ולחדור לתאים אנושיים. מאחר שהחיסונים הקיימים נגד קורונה מכוונים נגד חלבון הספייק, בישראל כבשאר העולם התעורר דיון בשאלת יעילות החיסונים הקיימים נגד זן האומיקרון בכלל, ובפרט בשאלת מתן מנת דחף, או בוסטר, שנייה. ישראל הייתה המדינה הראשונה שאישרה את מנת הדחף השנייה (מנת חיסון רביעית) לבני 60 ומעלה. המחקר הנוכחי מבוסס על נתונים מבסיס הנתונים של אוכלוסיית "מגן אבות ואימהות" שהוו את הקבוצה הגדולה הראשונה לה ניתן הבוסטר השני. פרופ' מוחסן מדגישה כי המחקר החדש הינו מחקר בקנה מידה לאומי, וכי המחקר טיפל בהצלחה בבעיות מתודולוגיות המאפיינות מחקרים אפידמיולוגיים תצפיתיים בנושא יעילות חיסוני הקורונה.

 

הגנה צולבת גם נגד זן האומיקרון

פרופ' מוחסן: "עקבנו אחר ההדבקות, האשפוזים והתמותה בשתי הקבוצות הללו במשך גל האומיקרון, ומצאנו שהקבוצה שקיבלה את החיסון הרביעי נדבקה בשיעור מופחת של 34% מאשר קבוצת הביקורת, התאשפזה בדרגת חומרה קלה עד בינונית בשיעור מופחת של 64%, התאשפזה עם מחלה קשה ב-67% פחות מאשר קבוצת הביקורת והגיעה לכדי תמותה בשיעור מופחת של 72% פחות מאשר הקבוצה שהתחסנה בשלושת החיסונים הראשונים בלבד. הנתונים האלה משמעותיים כי אוכלוסיית 'מגן אבות ואימהות' שהיא כאמור אחת האוכלוסיות עם התחלואה הקשה ביותר כתוצאה מנגיף הקורונה, בשיעור גבוה בהרבה הן מהאוכלוסייה הכללית. אנו משערים כי מנת חיסון הרביעית גרמה ליצירה ולהגברה של רמת הנוגדנים המנטרלים, שהקנו הגנה צולבת גם נגד זן האומיקרון. המחקר מצביע על התועלת הניכרת ממתן מנת החיסון הרביעית, ומאשר כי המדיניות של מדינת ישראל הייתה נכונה. ההחלטה לחסן אוכלוסיות בסיכון במנה רביעית הייתה החלטה נבונה, שהצילה המון חיי אדם".

 

"זהו מחקר פורץ דרך וחדשני על בסיס מאגר נתונים של אוכלוסיית הקשישים במוסדות מוגנים. מחקרים קודמים נערכו באוכלוסייה הכללית, ולכן גם באוכלוסיות צעירות יחסית עם ממוצע גילאים של סביב 72 שנים, כאשר הגיל הממוצע במחקר שלנו עמד על 80 שנים. זאת ועוד, באופן כללי אנשים שהולכים להיבדק או להתחסן נגד קורונה נוטים לרוב להפגין התנהגות בריאותית חיובית, לכן קשה מאוד להשוות את רמות התחלואה שלהם לרמות התחלואה בקרב אנשים לא מחוסנים או כאלו שהתחסנו בשלוש מנות. אומנם אין לנו מידע מדוע חלק מהדיירים בחרו שלא להתחסן במנת החיסון הרביעית, אבל שתי הקבוצות במחקר שלנו עברו בדיקות קורונה שגרתיות ו'עיוורות' שנערכו לפי פרוטוקול אחיד של 'מגן אבות ואימהות' – בלי קשר לקבלת החיסון. לכן המחקר שלנו פחות מושפע מ'אפקט המתחסן הבריא', ואפשר להשליך את תוצאותיו גם לאוכלוסיות אחרות, בארץ ובעולם".

 

לדברי פרופ' דני כהן, "המחקר מבשר על כך שמתן בוסטרים והעלאת רמת הנוגדנים באמצעות חיסון המבוסס על זן נגיף הקורונה המקורי מקנה מיגון משמעותי נגד הופעת מחלה קשה גם אחרי הדבקה בווריאנטים חדשים, ואף רחוקים מהמקור, כמו האומיקרון".

 

פרופ' נמרוד מימון מוסיף כי "משימת ההגנה על המוסדות לדיור חוץ ביתי היא נדבך חשוב ביותר במסגרת תוכנית 'מגן ישראל' של משרד הבריאות. בסיס הנתונים שנבנה ונצבר בפרויקט לגבי המוסדות והדיירים אפשר להוציא לפועל מבצעי חיסונים יעילים ומהירים, שהניבו תוצאות דרמטיות של בלימת תחלואת הקורונה בקרב דיירי המוסדות. תוצאות מרשימות אלו של תוכנית 'מגן אבות ואימהות' זכו להד בינלאומי נרחב, וכן לפניות מרשויות בריאות במדינות רבות בעולם שביקשו ללמוד מהתוכנית". פרופ' רון דגן מסכם שהתוצאות המוצגות במאמר זה מדגימות שוב את התפקיד הקריטי של החיסונים ,תוך שימוש במערכות מובנות ויעילות בבלימת גלי תחלואה קשה ותמותה באוכלוסיות בסיכון.

מחקר

29.06.2022
האם נוכל לשלוט בכמות המלנין שבגופנו?

חוקרות מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לייצר לראשונה מלנין בתנאי מעבדה

  • רפואה ומדעי החיים

מלנין הוא פיגמנט המיוצר בגופם של יצורים חיים ומשמש לתפקידים שונים וחיוניים, בהם הגנה על העור מפני קרינת UV, הגנה מפני רדיקלים חופשיים ותמיכה מבנית ברקמות שונות. המלנין נמצא בעיקר בעור וגם בשיער ובעיניים. ככל שריכוזו עולה, כך מתכהים צבעיהם. צבע עיניים כחול ושיער בלונדיני למשל מעידים על ריכוז נמוך של מלנין ואילו שומות ונמשים נגרמים על ידי הצטברות של מלנין. מחקר חדש בהובלת חוקרות מאוניברסיטת תל אביב הצליח לראשונה בעולם לחקות את תהליך הייצור, הביו-סינתזה של מלנין, בתנאי מעבדה. מדובר בהישג מדעי שכן החוקרות הצליחו להוכיח שאפשר לשלוט באופן דומה בייצור פיגמנט בתנאי מעבדה, בדומה ליכולת הייצור של הגוף. לדבריהן, הפיתוח החדש עשוי לסייע מאוד לתעשיית הקוסמטיקה ולעולם רפואת העור.

 

לשלוט בתהליכי הייצור

המחקר החדש נערך על ידי הדוקטורנטית טללית מסרנו וד"ר אביגיל ברוך, שתיהן חוקרות במעבדה של ד"ר אילה למפל מבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן, בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז. כמו כן, השתתפה במחקר גם ד"ר מיכל ויטמן מאוניברסיטת בר אילן. החוקרות מסבירות כי החומר הביולוגי מלנין משמש כ"פילטר" ביולוגי שבולע קרינת UV ובכך למעשה מפחית בצורה משמעותית את כמות הקרינה שחודרת לעור. יחד עם זאת, עבור אנשים רבים, בעיקר בעלי גוון עור בהיר שבעורם מיוצרת כמות מעטה של מלנין, ההגנה הטבעית מפני קרינת השמש אינה מספקת.

 

במסגרת המחקר, החוקרות שאבו השראה מתהליך הייצור הביולוגי של מלנין, שנשלט בזמן ובמרחב ומתרחש בתוך חללים קטנים בתוך התא הקרויים אברונים, וביקשו להוכיח שאפשר לשלוט באופן דומה בייצור הפיגמנט בתנאי מעבדה, בדומה ליכולת הייצור של הגוף. החוקרות בנו מערכת של טיפות נוזל הנוצרות בתהליך הפרדת פאזות של שני פולימרים. אותן טיפות מחקות אברונים תאיים ומאפשרות כניסה וקליטה של מולקולות לתוכן (למשל אנזים, סוג של חלבון, המזרז את התגובה). כך, הסביבה נגישה יותר לשינויים המקלים על יצירת המלנין.

 

"חומרים ביולוגיים הרבה יותר מורכבים בתכונותיהם מחומרים סינתטיים וכך גם הדרך שבה הם מיוצרים בגוף לעומת ייצורם במעבדה. אחד האתגרים המרכזיים שעימם אנו מנסים להתמודד הוא היכולת לשלוט בתהליך הייצור של ביו-חומרים במעבדה על ידי שימוש בתהליכים דומים לאלה שמתרחשים בגופנו לייצור חומרים ביולוגיים, בדומה לעבודה הנוכחית בה ייצרנו מלנין בתוך טיפות נוזל המדמות אברונים תאיים״, מסבירה ד"ר למפל.

 

תוצאות המחקר הראו שבעזרת הטכנולוגיה החדשה שהחוקרות פיתחו ניתן לשלוט בתהליך הייצור של מלנין במעבדה, ולקבל פיגמנט הדומה בתכונותיו למלנין הביולוגי.

 

מימין לשמאל: ד"ר אילה למפל, ד"ר אביגיל ברוך וטללית מסרנו

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>